חכמים כבר אמרו: "קשה כשאול קנאה", הם רק שכחו להגיד שלפני הכל, קנאה היא רגש אנושי ככלל הרגשות. רק מאחר והוא רגש הקשור ישירות לדברים הכי עמוקים שלנו, שווה לפרק אותו על מנת שלא יגרום לנו להרגיש רע בחיים. אז איך עושים את זה? הצטרפו אלי לשורות הבאות: הפעם נתרכז בהצצה לקנאה בעיניים, הרומנטית, זו המתרחשת בין בני הזוג. עם זאת תזכרו שקנאה זו קנאה, מאחורי ומתחת לכל קנאה יש סערות פנימיות שקשורות לאותם דברים שרוחשים בנו כנראה מגיל מאוד צעיר.
כאשר אתה מקנא לבת זוג, או כאשר את עושה זאת, יש לזה גם צד חיובי: זה אומר שהקשר חשוב לך, שאין זה עוד קשר בחייך, שחשוב לך לחוש אינטימיות וקירבה לבן/בת הזוג.
החלק הקשה בעיקר לעצמנו אך גם לבן/בת הזוג הוא שזה משליך על התחושות שלנו זה כלפי זה.
אדם שמקנא לבן זוגו בדרך כלל עושה זאת מתוך איזה שהוא חוסר בטחון אישי, לאו דווקא מסיבה מבוססת.
הוא תופס באובייקט שגורם לקינאתו איום, מה שאומר שיש לו חוסר בטחון בתחושות בן זוגו כלפיו.
ודאי שזה יכול גם לפגוע בתחושת האמון ותחושת אמון שמתערערת בצד האחד של בני הזוג, משפיעה מידית על תחושות הצד השני, הוא עשוי להרגיש חנוק, שלא בוטחים או מאמינים בקשר איתו ועוד.
אז מה עושים בגל של קנאה? שתי דרכים שהן אחת, להתמודדות עם קנאה בעיניים פתוחות:
אחרי ששמנו את הקנאה על שולחן הניתוחים, בואו נחשוב מה עושים בנוגע אליה.
התשובה מתחלקת לשניים: כל הקשור אל עצמנו ובחלק השני כל הקשור לתקשורת שלנו עם בן/בת הזוג.
נתחיל מיחסינו עם עצמנו – לא פעם אדם שחש קינאה רומנטית, לא חש זאת בפעם הראשונה ועם הפרטנר הראשון, זו תחושה המלווה אותו במערכות יחסים בכלל ובזוגיות בפרט. סביר להניח שאם הרגשת זאת פעמים רבות, זה יושב על משהו עמוק, על תחושת חוסר אמון או פחד מאכזבה, על פחד מנטישה, מחוסר תחושת ערך, חוסר בטחון ותחושה עמוקה שכנראה אינך ראוי/ה לאדם אוהב גם כאשר הוא רואה בך את עטרת ראשו.
אם כך הדברים ברור לגמרי שהעבודה חייבת להתחיל ממך עם עצמך, לעתים גם להסתיים שם, על מנת לא להחריב בעצם יחסים בעלי פוטנציאל להיות יחסים מיטיבים ובריאים.
ובאשר לתקשורת עם בן/בת הזוג – צריך אומץ על מנת לחשוף חולשות. מצד שני גם זוגיות היא לאמיצים בלבד, כי היא דורשת חשיפה. שווה ביותר לשים את הדברים על השולחן, לספר לבן הזוג/לבת הזוג על תחושות קינאה.
במידה וכבר עשית עם עצמך תהליך עמוק, שווה להדגיש בשיחה עם בן/בת הזוגי, שזה משהו שברור לך שחשוב לך לטפל בו, כי הוא קשה לשניכם ובאותו כיוון, גם לדבר במונחים של "אני" מרגיש/ה ולא להתחיל ממקום של "את/ה", שזה האני מאשים. דבר שלא יתרום לטיפול בקושי.
למשל אם חשבת לרגע שהיא היתה נחמדה מדי למלצר ששרת אתכם, במקום לומר לה "את לא מפסיקה לחייך אליו…" כדאי לומר משהו כמו: "הרגשתי בצד כשהמלצר הגיע…".
יתכן מאוד שהיא לא ערה לזה, אולי היא נחמדה יתר על המידה מסיבות בכלל לא רומנטיות, אולי תגלה שיש לה צורך להיות נחמדה על מנת להרגיש ערך עצמי… היא בטח לא תגיד את זה במילים האלו, אבל יכול להיות שתגיד לך משהו כמו: "הוא נתן לנו שירות כל כך אישי וטוב שהרגשתי צורך להגיד לו תודה בדרך שיכולתי, אבל לא באמת אכפת לי ממנו".
כן, גם להגיד לה שהרגשת בצד, דורש אומץ, הרי גם זו מבחינתך אולי חולשה, אבל הסיכוי לפתור את העניין על ידי העלאתו לפני השטח, היא חלופה הרבה יותר מועילה מאשר להזעיף פנים ולהתחיל לבעבע מבפנים והעיקר שחלילה לא תדע שנפגעת.
אם זה יקרה, כמרבית הדברים שמבעבעים בפנים, זה יתבשל על אש קטנה המון המון זמן ושריפות תמיד פורצות כשתחמם, רק שאז כבר הרבה יותר קשה לדעת מה מקור השריפה.
לחשוף, לאוורר ולהוציא דורש אומץ, אבל כבר ממזמן הבנו שאמיצים יודעים למצות את החיים ואת הזוגיות הכי טוב שיש.
