יום יום אני פוגש אנשים שמספרים לעצמם במשך שנים את אותו הסיפור, עד שהסיפור הופך להיות בעבורם המציאות ומשם קצרה הדרך להפיכתו לדרך חיים. נושא הזוגיות תקוע.
בין האנשים הללו גם אותה אחת שמסתובבת בבית שנים, מרגישה שקופה ומקווה שיום אחד הוא ישתנה ויהיה בסדר, את אותה שכבר הגיעה לגיל 43, עדיין רווקה ואוטוטו תהפוך בדיוק לדמות שהיא מציירת לעצמה כבר שנים במחשבות, אותה הגרושה שנים ועדיין מחפשת את האחד, רק שעכשיו היא כבר בת 54.
את האחד ששנים מרגיש שרע לו בעבודה ומפחד לעזוב בשל קביעות, את האחת שהתגרשה בגיל 45 והיום היא בת 58 ועדיין מחכה שהאחד "ייפול עליה" משמיים. היא גם מסבירה ואומרת: "יש דבר כזה! מה, לא מגיע לי?" על אף שאיש לא עומד בתור.
פוגש גם את הרווק בן ה 46, גבר נאה ומשכיל, "חלומה של כל רווקה", שעדיין חי לבד, לא היה בקשר רציני ומשמעותי מעל 20 שנה! בדיוק כך, 20 שנה לבד למרות שמגדיר את עצמו אדם זוגי.
את האמא שכל כך רוצה שבנה יתחתן ורק היא אינה יודעת שהוא בכלל מחפש חתן.
לכל המצבים האלו יש מכנה משותף אחד והוא בזבוז שנים יפות ב"לופ" שמייצר שוב ושוב את אותה התוצאה ויוצר חוסר שביעות רצון מתמשך.
ממש כרכב שמגיע לכיכר ומסתובב שוב ושוב, עד שנגמר הדלק.
"המחירים" שגורמים לנו להישאר במקום לא טוב:
יש המון תגובות לתחושת התסכול המלווה חוסר יציאה מדפוס קבוע שלא מאפשר זוגיות טובה.
יש את אלו שמתפוצצים, יש את המתייאשים, את הבוכים, העוזבים, המתגרשים, הנוטשים, או המעתיקים ולוקחים איתם את אותם דפוסים לא מקדמים, גם לקשר הבא.
ויש גם אחרים – שמוכנים לקבל את האמת על "האמת" אותה הם מספרים לעצמם ומוכנים לשלם את מחיר ה"לא נעים", "מה יגידו?", "איך הוא יגיב?", "איך אני אסתדר?" ועוד אין ספור מחירים אפשריים.
הצעד החשוב ביותר שתוכלו לעשות בעבור עצמכם בחיים:
הקו המשותף לאלו שבוחרים אחרת ופורמים את הסיפור הישן של עצמם, הוא הבחירה האמיצה לעבור דרך הפחדים מתוך נחישות ורצון אמיתי לשינוי. אותם המאפשרים לעצמם לטעות ולהיות בלתי מושלמים.
זהו הצעד הראשון והחשוב ביותר שתוכלו לעשות בפתחה של שנה, לבד… ואם עדיין קשה, בליווי מקצועי.
